טיול מזמר בעקבות הנופים והשירים של אהוד מנור בבנימינה
זהו סיור קסום ומרגש שבו נעבור בתחנות השמחות והכואבות בתולדות חייו ומותו, נשמע את הסיפורים ונשיר את השירים היפים שאהוד מנור כתב בעקבות חייו בה. הסיור הוא גם סיור של כל אחד מאיתנו אל זיכרונותיו שלו, אל מראות ונופי בית ילדותו ואל הגעגועים שלנו לעבר הפרטי שלנו.
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקי, אל נשמתי.
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי.
אהוד מנור – גדול פיזמונאי ישראל בדור האחרון. הוא דמות הצבר היפה והנאיבי של פעם, החולם לחזור למחוזות נוסטלגיים ומתוקים של נוף ילדותו. הוא כותב מתוך ליבו, בגוף ראשון, והנה, שירת היחיד שלו הינה בעצם שירת הרבים, מילותיו הן מילותינו שלנו, של כולנו, מילים פשוטות, בגובה העיניים, אך אמיתיות, כואבות, וחודרות לנשמה.
באלף שיריו (הוא זכה בפרס אקו"ם וגם פרס ישראל על מפעל חייו!) הוא כותב על נופי ישראל, על אהבה, על ילדותו במושבה בנימינה, על אחיו הצעיר יהודה שנפל בקרב, על ילדיו שלו ועוד. הוא תירגם עשרות מחזות, כתב ספרים ומאמרים בלי סוף, ערך והנחה תכניות רדיו והפך עוד בחייו לנסיך הזמר העברי והונצח על בול לאחר מותו.
אהוד מנור נפטר בגיל 64 (ב 12.4.2006) מדום לב. בהלוויתו שנערכה בבנימינה השתתפו אישי ציבור, יוצרים ומבצעים רבים, והושרו בה שיריו "אין לי ארץ אחרת" (גלי עטרי), "מישהו" (מתי כספי) ו"ימי בנימינה" (חנן יובל). לאחר מותו הוחלט במשרד החינוך להכניס את שיריו לתכנית הלימודים של בתי הספר.
מתוך החלטת השופטים להעניק לו את פרס ישראל: "אהוד מנור מעולם לא רצה להיות "שליח ציבור". בשירתו אין בדרך כלל מקום לנוסח "אנחנו". לפי תפיסתו, אין פזמונאי יכול לדבר אלא בשם עצמו. ואכן, הוא הביא לזמר העברי את קולו הפרטי, קול אינטימי, חושפני ורגיש, אך באורח פלא הפכה שירת היחיד שלו לשירת רבים".
במהלך הסיור בבנימינה נעבור בנופי ילדותו של המשורר אהוד מנור, נראה את האתרים המרכזיים במושבה, נספר על הקמתה ונעקוב אחר התחנות השמחות והכואבות בתולדות חייו ומותו, המקומות והנופים שהיוו השראה לשיריו. נכנס גם לבית הקברות לראות קבר אחיו הצעיר יהודה ואת קברו של אהוד מנור. מסע מוזיקלי מרגש ונוסטלגי. בתחנות השונות נשמע ונשיר את שיריו המשתלבים בנופי ילדותו: ימי בנימינה, מישהו, בשנה הבאה, נחל תנינים ואחרים.